<h1>סמ"ק מצוריך סימן רי"ז</h1>
<h2>דף לט.</h2>
לאכול מרור בליל ט"ו בניסן, בזמן פסח מצותו דאורייתא כדכתיב (שמות י"ב) על מצות ומרורים יאכלוהו והיינו בזמן שבית המקדש קיים ובזמן הזה דרבנן. ובכל עשב מר יוצא ידי חובתו בפסח מאותן המפורשים במשנה (ל"ט ע"א)א), וסימן שפניו מכסיפיןב), מיהו נהגו העולם בחסא דחס רחמנא עלןג). א) מפרש בפסחים (ל"ט ע"א) עולשין שקורין קרעפפיל הוא קרשון קישון ותמכא שקורין מרגמייא ומרריתא, מי שאין לו כי אם מרור וצריך לעשות גם טיבול ראשון ממרור יברך בטיבול ראשון בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ובטיבול שני אכיל מרור בלא ברכה אבל לא יברך בטיבול ראשון בורא פרי האדמה לבד ולבסוף על אכילת מרור דאין לברך על המצות לאחר שמילא כריסו ממנו כדמסיק בפרק ערבי פסחים (דף קט"ו), עכ"ל, בהרי"ל (סדר הגדה). הגה"ה, ויוצאין בקלח שלהן ואפילו יבש אבל בעליו יוצאין דוקא לחין אבל לא יבשין, ומדקדק רבינו תם שאין יוצאין בשורש המרור, ומרור אם כבשו בחומץ או בשלו או שלקו יותר מדאי אין יוצאין מהן, עכ"ל הג"ה, ס"ג (הלכות סדר ליל פסח סי' מ"א). ב) ואומר במקום לטוכא בפסח יכול ליקח וירמוזא לשם מרור, עכ"ל תשב"ץ (סדר ליל פסח סי' צ"ט). ג) והיכא דליכא חסא נוהגין ליקח מרירתא נראה אמורפיי"ל ויש מפרשים פורפי"א בלע"ז דמפרש תלמודא כדפי' בקונטרס והיינו מרריתא, אך מכל מקום יש לחזר אחר חסא אפילו לקנות [בדמים] יקרים דאמרינן חסא דחס רחמנא עלן ופרוקינן. הא דאין מברכין במרור בפ"ה משום דפטרן הירקות, והאגדתא והלילא לא נחשב היסח הדעת כי אם דוקא לענין נטילה אבל לא לענין לחזור ולברך על המאכל, ועוד טעם אחר שמאחר שאמרה תורה על מצות ומרורים יאכלוהו נחשב המרור שאכל אחר אכילת מצה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, עכ"ל ס"ג (הלכות סדר ליל פסח סי' מ"א).
<h2>דף קטו.</h2>
לאכול מרור בליל ט"ו בניסן, בזמן פסח מצותו דאורייתא כדכתיב (שמות י"ב) על מצות ומרורים יאכלוהו והיינו בזמן שבית המקדש קיים ובזמן הזה דרבנן. ובכל עשב מר יוצא ידי חובתו בפסח מאותן המפורשים במשנה (ל"ט ע"א)א), וסימן שפניו מכסיפיןב), מיהו נהגו העולם בחסא דחס רחמנא עלןג). א) מפרש בפסחים (ל"ט ע"א) עולשין שקורין קרעפפיל הוא קרשון קישון ותמכא שקורין מרגמייא ומרריתא, מי שאין לו כי אם מרור וצריך לעשות גם טיבול ראשון ממרור יברך בטיבול ראשון בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ובטיבול שני אכיל מרור בלא ברכה אבל לא יברך בטיבול ראשון בורא פרי האדמה לבד ולבסוף על אכילת מרור דאין לברך על המצות לאחר שמילא כריסו ממנו כדמסיק בפרק ערבי פסחים (דף קט"ו), עכ"ל, בהרי"ל (סדר הגדה). הגה"ה, ויוצאין בקלח שלהן ואפילו יבש אבל בעליו יוצאין דוקא לחין אבל לא יבשין, ומדקדק רבינו תם שאין יוצאין בשורש המרור, ומרור אם כבשו בחומץ או בשלו או שלקו יותר מדאי אין יוצאין מהן, עכ"ל הג"ה, ס"ג (הלכות סדר ליל פסח סי' מ"א). ב) ואומר במקום לטוכא בפסח יכול ליקח וירמוזא לשם מרור, עכ"ל תשב"ץ (סדר ליל פסח סי' צ"ט). ג) והיכא דליכא חסא נוהגין ליקח מרירתא נראה אמורפיי"ל ויש מפרשים פורפי"א בלע"ז דמפרש תלמודא כדפי' בקונטרס והיינו מרריתא, אך מכל מקום יש לחזר אחר חסא אפילו לקנות [בדמים] יקרים דאמרינן חסא דחס רחמנא עלן ופרוקינן. הא דאין מברכין במרור בפ"ה משום דפטרן הירקות, והאגדתא והלילא לא נחשב היסח הדעת כי אם דוקא לענין נטילה אבל לא לענין לחזור ולברך על המאכל, ועוד טעם אחר שמאחר שאמרה תורה על מצות ומרורים יאכלוהו נחשב המרור שאכל אחר אכילת מצה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, עכ"ל ס"ג (הלכות סדר ליל פסח סי' מ"א).
